אתה "משלנו"?

לפני כמה שנים, כשסבא שלי עוד היה בחיים, התקשרתי לספר לו שאני עוברת לגור במושב שקוראים לו ״צרופה״. סבא היה ידוע כאינציקלופדיה מהלכת בעיקר במה שקשור להיסטוריה וגיאוגרפיה.

״נו בטח שאני מכיר, זה מושב של פרסים״

מסתבר שהוא ידע איזה עדות איכלסו איזה ישובים בארץ ישראל. 80 שנה קודם לכן, ההורים שלו עשו רעש גדול בירושלים העתיקה, כשאבא שלו האשכנזי הירושלמי, התחתן, לא עלינו, עם יווניה. בגלל זה, כשאנחנו גדלנו, דאגו לשתול בנו את ההבנה שכולם ישראלים, כולם צברים, כולם יוצאי פוגרומים ושאין הבדל בין דם לדם. תמיד ישאלו אותך מאיזו עדה אתה, כן? אבל בלי פרשנויות ליד הנכדים. כולנו ישראלים.

2015, מחאת האתיופים, בדיוק 70 שנה אחרי שהסבא השני שלי יצא ממחנות הריכוז בדרך לארץ ישראל. אם היה יודע לאיזו ארץ ישראל הוא שט… אבל לא, לא היתה להם שאלה. יהודים סיכנו את חייהם בשביל להביא יהודים אחרים לארץ ישראל. והיום – לא צריך מלחמות חיצוניות, שרק יתנו לנו עוד קצת זמן ואנחנו נהרוג אחד את השני. או יותר טוב – בואו נסגור את עצמנו בשכונות! נמיין אותן לפי יוצאי-ארצות, צבע גוף, מבטא וסוג אוכל.

אמור לי מאיזה מוצא אתה ואומר לך לאיזו שכונה אתה שייך, לאיזו עיר, לאיזה עם

מחאת האתיופים היא המשך ישיר של הפנתרים השחורים והקיבוצים הלבנים – כולם בסוף מדליקים נרות או רימוני הלם בכיכר.

 אין לנו זכות על הארץ הזאת וגם לא תהיה
עד שלא נזכר למה הגענו לכאן מלכתכילה

כולנו רוצים להרגיש שייכים, להרגיש ישראלים.

אבל זה לא יקרה על ידי יישור קו של איזה סממנים חיצוניים, תשכחו מזה.

זה באמת כך, כי עם ישראל נוסד על בסיס אידיאולוגי, רוחני, מתוך שאיפה לממש רעיון חברתי חדש.

בדי-אן-איי הרוחני הישראלי, טמונה היכולת והחובה לחיות על פי עקרונות נעלים יותר, אנושיים יותר, אוהבים יותר. ולא רק זה, אחרי שנלמד לחיות כך בינינו, יש לנו גם את החובה להסביר לכל העולם איך עושים את זה. אז איך? מאוד פשוט – להתנהג כמו במשפחה. כמו שבמשפחה כל אחד שונה אבל מעל הכל מחוברים באהבה ובמחוייבות אחד לשני? אז ככה. על פני כל ההבדלים.

ובינתיים, תהיו טובים לאחים שלכם, הא?