לא ציפו ממך להיות הייטקיסט,
בטח שלא ממציאן, יזם.
באת מכלום,
אז איך פתאום?
נכון, תמיד היית חכם, מיוחד,
״שונה״ יהיו כאלה שיאמרו עליך
אבל מי ציפה?
כזאת ההצלחה מטאורית,
וזה מילא,
אבל כל הפרסום המוגזם הזה סביבך,
כן, הנה, אמרתי את זה:
מדברים עליך יותר ממה שראוי.
אמרת לי,
אני יודעת,
היית מוותר על כל זה אם היית יכול,
אבל תקשיב, יפיוף,
זה די מעצבן
שמישהו כמוך,
מוצלח בלי להתאמץ,
לא מבין מה רוצים ממנו.
אני מבינה שאתה לא מרגיש
שעשית משהו מיוחד,
היית אתה,
בלי סיפורים,
אבל הם!
כל הזמן הרעש הזה סביבך,
ההרגשה שאנשים רוצים גם ממה שיש לך,
ומה תגיד להם?
שאתה לא יודע מה בדיוק לתת להם?
אתה לא טיפש,
וגם לא חסר רגישות,
להפך,
די חמום מוח ולב
אבל בקטע הזה?
אטום,
עיוור,
עם קשה עורף,
לא יודעת איך להסביר אותך!
הם לא מקנאים בהצלחה שלך,
זה ממש לא זה.
גם לא אכפת להם שאתה כזה
הייטקיסט יזם שנון וחתיך.
הם רואים בך מנהיג.
כן, בך,
לא, לא השתגעתי
אתה חושב שיש איזה מנהיג
שנולד ככה, שפשוט אמר לעצמו
מגיל אפס
״בא לי לעבור דרך קירות״?
התפקיד הזה נכפה עלינו
כולם היו רוצים שיעזבו אותם בשקט
אבל אף אחד לא שאל אותנו,
אף אחד לא יסדר את הבלגאן במקומנו.
תברח, תתחבא,
תסגור את העיניים,
תנסה לחיות כמו כולם,
הצלחת?
ברור שלא,
כל הכסף שבעולם לא יקנה לך מקלט,
לא יקנה לך שקט,
לא יקנה לך אדישות.
כי אתה לא באמת יכול שלא לשאול שאלות.
לשאול את ה- שאלות.
מה באת לעשות בעולם הזה, הא?
מה באת לעשות כאן?
באמת אבל.
אם תרדים את השאלה אז הם ישאלו בשבילך.
הם ירדפו אחריך,
ויכתבו עליך,
הם יפחידו אותך
ויאיימו עליך
והשאלה הזאת,
כל הזמן אותה השאלה:
״בשביל מה?״
היא לא תעלם לך מהחיים
עד שלא תמצא לה תשובה
ברורה
עד שלא תקום על תפקידך
האמיתי,
הפנימי,
האלוקי אפילו הייתי אומרת.
האדמה שלך תבער
עד שלא תיתן להם תשובה.
להם ולעצמך.
אתה מבין את זה,
עם ישראל?
.
.
– –