״חם לי, את לא מבינה שאני בן אדם לא נחמד כשחם לי? איך הצלחת בכלל להוציא אותי מהמזגן??״
הבלונדה שצועדת לצידי ולא מתרגשת ממני, מתכופפת רגע לרצפה, מרימה משהו ואומרת לי ״קחי״
בדיוק נשר פרח על הרצפה בסמטאות של יפו.
צריך להיות אדם עם מערכת קירור פנימית רצינית בשביל להבחין במשהו בחום הזה. אני מקנאה.
״תודה…״ אני מתביישת ונשבעת לעצמי לא לקטר 10 דקות שלמות.
.
עברו 5 והגענו אל הקפה של פסטר.
קפה זה תמיד רעיון טוב,
גם ב-35 מעלות בצל.
״מנייני׳ם נשמה?״
אליו תמיד יש לי סבלנות וחיוך
הוא עושה לי טוב על לב
״בסדר גמור, קפה?״
השאלה האהובה עלי
״כן, הפעם בלקחת, אפשר לקחת?״
״בטח״
בטח זאת תשובה מעולה,
זה לא סתם ״כן״,
זה משהו כמו אקסטרא ״כן״,
זה ״כן״ עם תוספת של ״זה הכל? אולי עוד משהו? קטן עלי מה שביקשת, יכולת יותר.״
.
חיטטתי בתיק למצוא מטבעות
ועשיתי לו מרחוק את אחת התנועות הכי ישראליות שיש, תנועת ״כמה?״ עם הסיבוב של היד.
הוא החזיר לי מרחוק באחת התנועות הבינלאומיות ששייכות רק לאנשים נדיבים ״לא לא לא״ כזה עם האצבע מצד לצד ופנים שמוסיפים ״וזה סופי, אין ויכוחים״.
.
הושטתי לו את הפרח.
ממש כמו בקמפיין הזה שהיה לא מזמן, אולי אתם זוכרים, שקרא ״תעביר את זה הלאה״.
הוא צחק.
כנראה לא בן אדם של פרחים…
אוקיי זה קצת נשי,
אני מודה,
אבל נראה לי שהוא הבין את הכוונה.
״לא יכולת להיות רגועה, הא?״
שאלה אותי הבלונדה שהביאה לי את הפרח
״לא…״ חייכתי. איזה נוח זה שהאנשים הקרובים אליך מכירים אותך ״איך אני אהיה רגועה שאפילו לא ישבתי והוא נתן לי קפה לדרך?״ למה אנחנו כל כך לא רגועים ממתנות של אהבה חינם? ״אני יודעת מה, אני אכתוב עליהם, אולי ככה אני ארגיש שעשיתי משהו טוב בחיים האלה״
.
אני לא מאלה ששונאים מתנות, להפך,
אוהבת מאוד…
פשוט משהו ביחס,
או אולי אלמנט ההפתעה
השאירו בי רושם כזה.
יש משהו בנתינה מכל הלב,
ככה סתם באמצע החיים,
שמישהו די זר בסך הכל,
נותן לך משהו מכל הלב
בלי לעשות מזה עניין אפילו,
יש משהו בזה שהוא יוצא מגדר הרגיל של השגרה שלנו וזה… מהמם אותך. כולה כמה גרגרים של קפה ומיים רותחים, אבל הם הותירו אותי speachless.
כי זה לא הדבר עצמו,
אתם מבינים?
זאת ההרגשה.
ואני די מקנאה.
וגם לא ממש מבינה
מה הבעיה שלנו לקבל מתנה או יחס ממישהו?
מתי זה הופך להרגשת בושה?
.
הרי רק עכשיו נגמר יום כיפור,
אני לא יודעת מה איתכם
אבל אני הגשתי לבית דין של מעלה רשימת דרישות ואני ארגיש ממש, אבל ממש טוב עם כל אחת מהן שאני אקבל. לא בושה ולא נעליים. מגיע לי!
אז מה עושה את ההבדל?
מתי אנחנו מרגישים בנוח לקבל
ומתי אנחנו מרגישים צורך להחזיר משהו בחזרה?
.
תורכם,
באמת שאין לי תשובה הפעם.
.
תגובות בפוסט המקורי בפייסבוק