לא ידעתי ש פלאפל מרדכי נחשב לפלאפל הכי טוב בפתח תקווה.
ברור שפלאפל זה דיון עמוק בפני עצמו
(עם טחינה וסלט, מה השאלה?) אבל כשהגעתי אליהם בפעם הראשונה, הסתכלתי על המוכרים שעמדו בפנים.
אני אוהבת לקנות אוכל מאנשים שאוהבים להאכיל אנשים.
איך אפשר אחרת?? אתה מרגיש שאתה אוכל את הכוונה של הבן אדם, שהוא כל כך שמח להאכיל אותך שכבר לא חשוב לך מה אתה אוכל…
כמו החביתה של סבתא שלי ז"ל. זאת בסך הכל חביתה! מה כבר אפשר לשים בחביתה שיהיה לה כזה טעם?? אז סבתא לאה אמרה – אהבה.
בזכות הכובע והחולצה של "ביחד" התחלתי גם לדבר עם האנשים מפלאפל מרדכי וחשבתי לעצמי – אם לא הייתי עם חולצה וכובע של "ביחד"? למה צריך סיבה רשמית בשביל לדבר עם אנשים, למה כל כך קשה לנו פשוט להגיד לבן אדם:
"בואנה, מרגישים שאתם שמים אהבה באוכל. יצא טעים!"
