ערבות זה כשמדינה חילונית שלמה מתחילה להתפלל על שלושה ילדים שהיא מרגישה שהם שלה.
ערבות זה כשחברה שעוברת דירה עם 2 ילדות אומרת לי "תביאי גם את שלך לשעתיים" כדי שאוכל לנשום אויר, בזמן שהיא צריכה חמצן יותר ממני.
ערבות זה כשחמש אמהות מוצאות סידור לילדים והולכות להחזיק את היד לחברה שלא מצליחה להכנס להריון, מנגבות לה את הדמעות ויוצאות איתה לשתות. עוד שעתיים הן צריכות לקום להאכיל איזה תינוק אבל עכשיו הן איתה – שותות ובוכות.
ערבות זאת לא סיסמא,
היא פשוט מתגלה ברגעי מצוקה,
באותם רגעי חסד שבהם אנחנו מספיק חסרי אונים בשביל לא להיות צינים, כשאנחנו זמן מספיק על הברכיים בשביל סוף סוף להבין שלבד אנחנו פשוט לא יכולים.