
לכו תחבקו איזה חייל
דברים שכתבתי מליבי בתגובה לפוסט המקסים הזה: אחת הסוגיות השנויות במחלוקת ביהדות, היא הבחירה החופשית. יש או אין בחירה?ואם הכל ידוע והרשות נתונה,אז מה נתון?
אתה נמצא כאן: בית » Archives for orbere
דברים שכתבתי מליבי בתגובה לפוסט המקסים הזה: אחת הסוגיות השנויות במחלוקת ביהדות, היא הבחירה החופשית. יש או אין בחירה?ואם הכל ידוע והרשות נתונה,אז מה נתון?
הרגע הזהשהם לובשים שוב את המדיםאחרי שצעקת לאלוהיםש-די, אני לא עומדת בזה יותרתוותר,תתחשב,תחזיר אותם הביתה,יצאה לנו הנשמה כבר,והלבמה אתה רוצה??דבר ברור,אני נברא פשוט,לא דוברת אלוקות,העולם
קוראת עדויות של שבים.הלוואי שלא הייתי אדם מאמיןיותר קל לחשוב שאין אלוהיםכשהשטן משתולל ללא מעצורים. הסיבה היחידהשאני לא מתביישת להיקרא יהודיהכשזה האלוהים שלנו,היא שאני רואה
כנגד ארבעה רגשות עזים דיברה המלחמה:פחדגבורהאשמהושאינו יודע את נפשו פחד מה הוא אומר? מה העדות והמשפטים לזה שלא תהיה שואה שלישית? או מלחמת עולם רביעית,
אני לא כועסת על עצמי יותר.אם התעוררתי ב-2 בבוקר ולא הצלחתי לישון – שיהיה ככה. דמיינתי ילדים באשקלון שקמים מסיוטים בין אזעקות – מתי הם
פעם פעם,כשהייתי קטנה…לפני 9 שנים כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי,שמתי לי להשראה ציטוטים של הסופר האהוב עליאבל מי שמכיר אותי באמתיודע שזה כאין וכאפס לעומת
״אַתְּ הדבר הכי טוב שקרה לעולם״ אמרתי לה היום ״אני מקווה שהעולם יהיה ראוי לך ואמא עושה הכל בשביל זה״. . כבר 14 שנה, מאז
הכל התחיל, כרגיל, בגלל אלוהים: וַיַּפֵּל אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. ותאמר האישה: ״היי, למה רק לאדם? למה אפליה?״
– אני לא אראה אותך שבוע, אני טס – לאן? – ורשה – וואלה, טיול שואה? – לא, מסיבת רווקים – ווט דה פ.. מה??
עמדנו באזכרה של אמא ולידינו עברו שני אנשים. ״מי היהודים?״ הוא שאל אותי והחווה לכיוונם עם הראש. ׳מי היהודים׳, אתם מבינים? עוד רגע קם פה
לא נולדתי חובבת דתייםבטח לא חסידה של הקב״הלהפך.גדלתי על ברכי תקשורת מפלגת ומשסעת.אני מגיעה מבית חילוני אדוקימני לדורותשהתארחו בו יומם ולילה גם ערבים וגם דתיים.גם
אני הראשונה להגיד שטיקטוק זה מקום חולה. בנות (ובנים) לא ממש לבושים רוקדים בצורות שהדור שלנו נחשף אליהן רק במועדוני חשפנות, שיבוטים על שיבוטים של
״ומה שהכי מוזר פה, בארץ של היהודים, זה שכולם שואלים אותי: מה את עושה פה? למה באת?״ יצא לי להכיר חיילת יפהפיה, עולה חדשה מארצות-הברית.
״רגע, אתה רופא?״ שאלתי את האיש שרק לפני 5 דקות הכירו בינינו. ״לא, אני סתם חובש קרבי, אבל עושים מה שיכולים״. משרד פרסום. תל אביב.
״איזה מכות, איזה בכיות… תשמעי, אבא שלי היתה לו הליכה כזאת… רצינית וחזקה, אני לא רוצה להגיד כמו מה״ דור שלישי לניצולי שואה מבינים כמו
הם אומרים שהם כבר ויתרו עליך זקנה שאת כבר לא מה שהיית פעם יפה איך הם העריצו אותך וסגדו לך כולם את החומר שממנו היו
כבר לא כל כך צעירה, בת 50 ושנה, זה לא כמו שזה נראה זה כמו שזה מרגיש נשמה ותיקה, עייפה, בגוף בוגדני. מה היא לא
הוא הריח מאלכוהול. כזאת טרגדיה, רואים שהוא היה בחור יפה, עם כאלה גומות חן ענקיות, שאפילו שהאלכוהול לקח לו את השיניים עדיין הגומות והעיניים העידו
חסר לה רק v אחד ברשימה, את כל השאר יש לה: קריירה, בית, בוטוקס רק הנסיך מבושש אז היא סיימה להתעקש, לחכות לו עם כל
מחשבות, הגיגים, שאלות והתפעלויות – הכי טוב במייל, מבטיחה לחזור אליכם: [email protected]
© 2023 כל הזכויות שמורות לאור ברנשטיין