הם היו יהודים
אבל בלי אלוהים
היום קוראים להם חילונים
אבל בזמנים ההם קראו להם ״החופשיים״.
.
אפילו בעלי הלבושים המסורתיים-דתיים
היו מסתכלים עליהם בסתר
בעיניים נוצצות, מעריצות,
לא מבינים איך דווקא הם,
החופשיים מאלוהים,
הקימו מעפר את השכינה
ובמו ידיהם בנו מדינה.
.
אותם הבונים החופשיים,
הגיעו בעצמם מבתים דתיים.
אבל ברוח התקופה, ההשכלה,
ובעיקר המלחמה,
הם פרקו את עולה של התורה,
אמרו לאלוהים תודה,
ונתנו מחדש הגדרה
לכל מה שהיה מקובע:
אמונה, עבודה, בחירה.
בידיים אמיצות ולב בוער אידיאולוגיה,
הם הפריחו את השממה
עדרו את אדמת ההיסטוריה
ושתלו מושבה אחר מושבה.
.
הם היו אנשי חזון שלא נולדו כדוגמתם לפני כן ומאז,
כאלה שלא רק הוגים אלא קשוחים ומחוספסים מרוב הגשמה.
אבל באישון לילה,
כשהאדמה ועבדיה היו עוצמים לרגע עין,
היו ביניהם כמה ערים, נודדי שינה מהרהרים:
מה עושים עם החלל שנשאר בלב?
ומה המשמעות של היותם יהודים?
.
הנידוי של אלוהים
והמחסור בהשגחה
לא דוברו בקול רם
הרי עבור חילונים זהו חילול הקודש ממש.
.
אז בנו מה שבנו,
הרהרו מה שהרהרו
ומפה לשם
עברו מאה שנה
והנה אנחנו,
עם סגולה,
סטארט אפ ניישן
שבונים גורדי שחקים
ומתפארים באקזיטים
אבל עדיין לא יישבנו את עניין האלוהים.
הוא של דתיים?
הוא המצאה של עובדי אלילים?
הנוכחות שלו חסרה למישהו בחיים?
.
אני לא דתייה
אבל גם לא חילונית גמורה,
הכי מגניב היה
להגיד ״אין לי הגדרה״
אבל אני יהודיה,
מבחירה,
זה עוד לא אומר שאני מבינה
מה שכתוב בתורה
או איך היא קשורה
לחיים שלי
ולאלוהים
זה רק אומר שיש לי הרגשה פנימית
של שייכות למשהו וגעגועים,
איזה חלל חילוני-יהודי,
אז מה אם הוא לא דתי,
אולי הוא ישראלי
בטוח שאנושי
כזה שמסתכל על מה שקורה היום
וחושב – זה נורא אבל זה שלי.
.
זה שלי, זה אני, זה העם שלי
על כל קילקוליו ויופיו וחסדיו
יש בו הכל
והוא שבור, זה נכון,
אבל זה רק בגלל שמזמן לא הזכירו לו
שיש אלוהים בקירבו
שכמו שהוא קילקל הוא יכול גם לתקן
שאין מישהו אחר
אז שיתעורר,
שיחלום ויגשים,
כמו פעם,
כמו החלוצים,
רק הפעם עם אלוהים
אלוהים של אהבה, לא של הגדרה,
אלוהים של ״לרעך כמוך״,
לא של עונש והפחדה,
אלוהים של עם ישראל האמיתי,
זה ששוכן בלב
ומכוון לאן שצריך
שמאחד ולא מפריד
שאומר ״ראיתי בני עליה״
אז מה אם הם מעטים?
הם אלה ששמרו על הרוח
2,000 שנות גלות
הם אלה שהקימו כבר פעם מדינה
ועכשיו הם יעשו אותה
לכזאת שראוי לחיות בה.
