תל אביב – רמת הגולן

החזקנו את היד אחת לשניה כל כך חזק, שנהיו לנו סימנים אדומים. גם הזענו בטירוף. אבל לא היה לנו אכפת. המשכנו להחזיק. ״אם את צריכה

אני זוכרת שהכרנו. כיתה א׳. אני ביישנית עם קוקיות בלונדיניות ואת סוערת עם קוקו שחור. תוך שניה כבר משכת אותי בסערה הזאת פנימה, הלכנו לשחק

״שתדעי לך, שבשיער שחור יש משהו יותר דרמטי. יותר מיוחד בעיני, את לא נעלבת, כן?״ אני והגוונים הבלונדינים שלי כבר מזמן לא נעלבים, אנחנו כל

אתמול חגגנו 8 שנים מאז ש. אפילו לא תכננתי שזה יקרה. וגם מה יש לחגוג? מערכת יחסים תלותית וממכרת, ואני הרי מהסוג המתמכר, אולי לא

״תן לי לנחש, הן בדרך כלל רזות, מה שבטוח – בדיאטה. כולן עם קעקועים, לובשות בגדים קצרים, חושפים, (את הגוף, הלב שלהן ארוז)״ ״מה זה

"את מפה? את נראית תל אביבית. מתאים לך" כמה נחת המשפט הזה יכול לגרום לי.  כאילו עוד לא עברתי את גיל 17, כאילו כרגע אמרו לי

מגיע הרגע שבחורה מתייצבת מול בורא עולם ואומרת לו "עד כאן". I don't take this shit any more. בוא נראה מה הבאת לי בזמן האחרון: אחד הלום

סבתא לאה היתה עושה מרק עוף גס: הגזר לא ממש מקולף, החלקים של העוף צפים בכל ביס, השמן, הפלפל השחור, הריח של הסלרי – הכל

לפני איזה עשור, השתלטה עלי אהבה גדולה, מוזרה ולא צפויה – אהבה לעם ישראל. מצאתי את עצמי כותבת עלינו יומם ולילה ותוהה מה הקטע שלנו ובעיקר