בוכה מרוב שאכפת לך

במעגל שיח האחרון שהנחיתי, אמרה לי אישה אחת: "את יודעת מה זה להיות ישראלי? להיות ישראלי זה להיות אכפתי ולהתערב. לטוב ולרע. יש לכם דיעה על כל דבר ואתם אומרים אותה גם אם שאלו אותכם וגם אם לא". ברור שהיא לא נולדה בארץ אם היא משתמשת ב"אתם"…

ככה גם חברה שלי, נקרא לה גלית. ההורים שלה מדברים אנגלית כזאת יפה, ששומעים רק בסרטים ואמנם גלית נולדה בארץ, אבל ההורים שלה חינכו אותה על ברכי הנימוסין האנגליים. עדינים, מנומסים, שקטים, בקיצור – לא ישראליים בעליל.

נפגשתי עם גלית השבוע והיא ממש בדמעות סיפרה לי שזהו, נמאס לה מהישראלים האלה. שאלתי אותה לאיזה "אלה" היא מתכוונת והיא סיפרה שהשבוע 3 אנשים שונים שאלו אותה אם היא חשבה להקפיא ביציות. טוב שלא עפתי מהכיסא, מה זה להקפיא ביציות?? לגלית אין אפילו בן זוג ולא ידוע לי שהיא בתהליכי הפריה כלשהם. "זה בדיוק העניין, את מבינה? בגלל שאני עוד מעט בת 40 ואין לי בן זוג, אז הם באים אלי בדאגה ושואלים אם חשבתי להקפיא ביציות".

"לא יודעת מה להגיד לך, מה יותר עצוב, זה שאנחנו עם בחרדת הישרדות או שמישהו בכלל מרשה לעצמו לדבר איתך על כאלה דברים"
"הם עושים את זה מתוך דאגה, את מבינה?"
"מבינה, רק שתני לי לנחש – לא ביקשת מהם עצה, הם תרמו אותה בלי לבקש"
"בדיוק"
"זאת באמת תכונה שנראה לי שייכת רק לישראלים – להיכנס למישהי לרחם וזה יכול להיות תוך כדי ארוחת צהריים עם חבר לעבודה"
"2 מהעבודה בהפרש של יום ועוד אחת מהחוג פילאטיס. הפסקתי ללכת לאכול עם חברים מהעבודה, את מאמינה לי?"

מאמינה אבל איזו נחמה יש לי בשבילה? אנשים חסרי טאקט ורגישות או לפחות חסרי נימוס, מצד אחד, ומצד שני… באותו מעגל שיח שהנחיתי, היה עוד מישהו שאמר: "לפעמים אני שומע חדשות בטלוויזיה ובוכה מרוב הזדהות. אבל לא בגלל שזאת דרמה כמו שרואים באיזו תוכנית אמריקאית. אלא סתם ידיעה בחדשות אבל בגלל שאתה ישראלי אתה מדמיין שזאת יכולה להיות השכנה שלך או אמא שלך ואתה בוכה מרוב שאכפת לך." ריגש אותי כל כך החמוד הזה. "בוכה מרוב שאכפת לך". רשמתי לעצמי את המשפט הזה שאני אזכור לכתוב על זה פוסט וסיפרתי את זה גם לגלית.

יש לה לב רגיש, כמו שלי, אז מיד נמסנו, אבל… עדיין, כשמשהו כואב לך אתה לא צריך מישהו מבחוץ שילחץ על הפצע ויזכיר, זה כואב גם ככה. אז מה אכפת לנו לנסות להיות קצת יותר רגישים, קצת פחות להביע את הדעה שלנו בלי ששאלו אותנו? עם ישראל מיוחד במינו בהרגשה שכל ישראלי אחר הוא חלק ממנו, זה ב-DNA הרוחני שלנו. אבל בואו נשתדל להביע את זה קצת יותר ברגישות ובעדינות?

אוהבת אותכם, עם ישראל הרגיש שלי