לגברת של הפלאפל יש מטפחת על הראש
שלא יתבלבלו הלקוחות,
שידעו שיש להם עסק עם יראת שמיים.
אבל הידיים שלה? ידי אדם עובד אדמה
בזעת אפה היא עושה לחם, פיתות,
סלט כרוב, סלט קצוץ, ״לשים לך טחינה?
למה לא, כפרה? טחינה זה טוב, אומרים ברזל,
תאכל כפרה, תאכל.״
כשהידיים מכינות כדורים של פלאפלים
האנשים עומדים בתור בשקט ומחכים
אף פעם לא שמעתי שם מישהו צועק או דוחף
אפילו שישראלים, אפילו שאוגוסט,
אצל הגברת של הפלאפל כולם ילדים טובים.
וכולנו גם טיפ טיפה ילדים שלה
לפחות לחצי מנה, חצי דקה,
הרי כל אחד מתגעגע לאמא שתאכיל אותו,
גם כשהוא בעצמו כבר אבא או אמא.
״שימי פה״ הגברת של הפלאפל מצביעה על הדוכן.
״בין ידיים מעבירים רק אוכל ואהבה,
כסף – על השולחן.״
למה אנשים כבר לא מדברים ככה בימינו?
אני כל כך מתגעגעת לזה,
אתם יודעים?
לאנשים שיש להם ערכים,
ניסיון, אהבה, חוקים.
אולי סתם נדמה לי
והם לא רק של פעם,
אלא יש כאלה גם היום
אנשים שיש להם משהו פנימי
שכבר ראה
ויודע
שככה זה
ואין לאן למהר עכשיו,
ושב תאכל
ולמה לא עם טחינה?
אולי אני סתם מחפשת
את המשהו הפשוט
שקשה לי להסביר במילים
זה לא הפלאפל הכי טעים שאכלתי בחיים
ואני מעדיפה בכלל חומוס
או גלידה,
חם לי,
ואצל הגברת של הפלאפל אין מזגן
אבל אני מוצאת כל סיבה
לעבור לידה מידי פעם,
לנשום קצת שקט פנימי
של אמא שיודעת משהו בחיים
שהאכילה כבר די הרבה ילדים
שיש לה כמה כללים ברורים
על אהבה
ועל החיים
ועל איך צריך לאכול פלאפל
עם טחינה
וסלט
הכסף בצד
ובשקט.
לרגע אחד בשקט.
.
.
פייסבוק Or Berenshtein ||