"עוד פעם את עִם עַם-ישראל שלך? זה נשמע דתי, את לא מבינה?"
"מה דתי בזה?? אתה לא מרגיש עם-ישראל?"
"לא, מה אני איזה נבחר יותר ממישהו מעם אחר?"Movie Rings (2017)
"מי דיבר על עם נבחר בכלל, דיברתי על תחושת שייכות, על…"
"ישראליוּת"
"נו, נגיד"
"אז תגידי – ישראלים"
ישראלים זה קצת אחרת. "אין לך איזה הרגשה פנימית כשאתה שומע את המילים האלה 'עם-ישראל'? זה לא עושה לך משהו?"
"זה מזכיר לי את ביבי כשהוא נואם. מי משתמש היום במילים האלה?"
אני. אני משתמשת במילים האלה. ולמדתי השבוע שאף אחד כבר לא רוצה להיות היום עם ישראל. בקושי רוצים להיות ישראלים. שלא לדבר על יהודים.
זה בסדר ואף מומלץ לצחוק לאידם של הצרפתים,
שחטפו מהערבים ועכשיו הם יבינו
זה בסדר לא להאמין
לא באלוהים ולא באדם
אבל במיוחד לא ביהודים
ובמיוחד לא בעם ישראל.
מי בכלל רוצה להיות עם?
"שכחתי שהיית מורה לתנ"ך"
"נולדתי יהודיה עוד לפני שנהייתי מורה, פשוט היה נראה לי תמיד שיש לזה איזו משמעות"
"איזה משמעות יש ללהיות יהודי? עכשיו תדברי איתי על אור לגויים? את רואה מה הבעיה שלך?"
האמת שלא.
לא רואה בעיה, לא אורות ולא גויים. רואה אנשים.
שפעם היו שייכים לאותו דבר והיום כבר לא.
זה טבע העולם שהכל מתקרר. באות תופעות חדשות וזהו.
ככה זה עם אהבה, ככה זה עם מדינה וככה זה אפילו בעבודה –
שנים אתה עובד בשביל תפקיד חייך,
משיג אותו, נהנה שניה מהאדרנלין והכבוד, ו…
זהו. עוד פעם ריקנות.
עוד פעם שעמום.
אותו מחשב, אותם אימיילים, יותר שעות ופחות הבנה לאן כל זה מוביל בסוף.
מה קשור עם ישראל עכשיו??
עם ישראל זה לא סתם אוסף של אנשים, קיבוץ גלויות של נפגעי פוגרומים.
עם ישראל זאת הנקודה הפנימית באדם ששואלת "לאן כל זה הולך?"
אותה נקודה שמרגישה שייכת למשהו גדול ממנה,
משהו היסטורי, שורשי ולא מקרי בכלל.
האמת על עם ישראל
שנים אחרי שלמדתי להיות מורה לתנ"ך, שמעתי סיפור אחר לגמרי ממה שלמדנו בבית ספר.
צ'מעו סיפור:
היה את אברהם אבינו, כן? והוא חי בזמן של בבל (מגדל בבל)
בזמן הזה היתה אנושות משגשגת, "ציויליזציה",
נו נגיד כמו ניו-יורק של היום.
עיר של אנשים עם אגו בריא כזה שהביא אותם להישגים מרשימים,
ועם ההישגים באו הרצונות לשלוט אחד על השני, לנצל זה את זה – כמו היום, בקיצור.
עד שקם איזה אברם אחד, ואמר להם שעדיף לא להגיע לכזאת שנאה וניצול ופירוד וריחוק,
אלא דווקא להתאחד מעל כל ההבדלים, ולבנות חברה שבנויה על הכלל הפשוט "ואהבת לרעך כמוך".
גם הבבלים, כמונו, לא היו פראיירים,
תכל'ס מי רוצה לעבוד לטובת אחרים ולא לטובת עצמו?
לא הגיוני.
טוב, אז הלכו אחריו רק קבוצה של כמה אלפים
[כאן יש הפניה לכל המקורות של הגירסה הזאת של הסיפור…]
הלכו הלכו והגיעו בסוף לארץ ישראל.
מה עשו שם בארץ ישראל הזאת?
שיחקו בלהיות מחוברים ומאוחדים עד שפתאום!
גילו שבתוך האיחוד ביניהם קיים כח מיוחד – הכוח הנסתר של הטבע.
זה הקטע שבו אני חושבת כבר שנים איך להסביר לאנשים חילונים שהדבר הזה שקוראים לו "אלוהים" זה לא הסבא עם הזקן הלבן שיושב בשמיים ומשחק ב"בית המשפט", אלא אלוהים, בורא, הקדוש-ברוך-הוא או איך שתקראו לו, הוא בסך הכל הכח שמפעיל את המציאות. זהו. וזה אותו כח שמתגלה בחיבור בין אנשים. הזוי, נכון?
עד הפוסט הבא, שבו אני אחשוב איך להסביר את זה בצורה שתוכלו להרגיש בעצמכם את מה שאני כותבת,
אני אתן לכם בינתיים חומר להרגשה:
עם ישראל זה עם שנוסד על בסיס של בחירה.
זה לא עם שנוצר באופן טבעי אלא אידיאולוגי.
אם רשום לכם בתעודת זהות שאתם יהודים, גם אם אתם לא מרגישים שום קשר להגדרה הזאת,
תדעו שפעם, מישהו עשה עבורכם בחירה.
בחירה ברוחניות,
בחירה בשייכות.
עם ישראל? זה שייך לנשמה שלכם.
המשך יבוא…..