– אני לא אראה אותך שבוע, אני טס
– לאן?
– ורשה
– וואלה, טיול שואה?
– לא, מסיבת רווקים
– ווט דה פ.. מה??
– כן אבל זה לא מה שאת חושבת, זה רק סמים.
לא חשבתי על זה. חשבתי על סבא שלי. חשבתי איך הייתי מסתכלת לו בעיניים אם הוא היה חי.
חשבתי אם לאלוהים לא הספיקה השואה והוא חייב להמשיך להוציא מציאויות הזויות ומה הדבר הבא?
חשבתי שאם יש יהודים שחוגגים בורשה, אז טינדר וטיקטוק הם לא המראה הכי בזויה של האנושות. בטח לא של היהדות.
.
באיזה שלב, הבנתי שכנראה יש משהו שאני לא מבינה בדור הזה, אז התקשרתי לאחי הצעיר, שהוא בערך בגיל של זה מהמסיבה בוורשה, וסיפרתי לו ״אבל זה לא מה שאני חושבת, זה רק סמים״
אחי צחק עלי ״זה בדיוק מה שאת חושבת והרבה יותר גרוע. הם פשוט מצאו מקום זול לעשות בו פוגרום ולחזור״
.
אולי זה בגלל שאני דור שלישי לניצולי שואה, מאלה שעוד זכו לשמוע את הסיפורים ממקור ראשון, אבל איכשהו המילים ׳פוגרום׳ ו-׳ורשה׳ לא הסתדרו לי באותו תא במוח יחד עם ׳יהודים׳ ו׳מסיבות׳, לא יודעת, אולי אני צריכה ללמוד לשבור תבניות, לשחוט פרות קדושות, למתוח גבולות, להגדיר מחדש הגדרות, לשים סימני שאלה, לא לקבל כל תשובה, לזרום, לא להתרגש, אולי כדאי שאני אקח שאכטה וארגע.
.
אבל אולי
אפשר היה לחכות לפחות עד שכל ניצולי השואה שעוד חיים – ימותו?
אולי יעד זול זה לא כל מה שאדם צריך כדי להגדיר לעצמו כיוון בחיים?
אולי, לא בטוח,
אולי כל שאר היעדים כבר משעממים,
אולי בכל מקום על פני כדור הארץ כבר נשחטו אנשים
אז למה אני מפלה את הפולנים?
כן, יש מצב שהבעיה היא בי,
סתם נוטרת טינה,
בעלת זכרון סלקטיבי
אמוציונלית
פרובינציאלית
אם את כל כך יהודיה אז איפה האלוהים שלך היה, אם כבר מדברים על השואה? הא?
.
כשהחוגג חזר, שאלתי אותו ״איך היה?״
והתשובה שלו היתה ״יש אחלה סצנה של חיי לילה בוורשה״.
סך הכל הוא בחור חמוד, באמת, נראה לי שבגלל זה ההלם שלי כל הזמן מוכפל. הוא לא ערס, מחילה, לא מחפיץ נשים, אפילו לא נראה עליו שהוא עושה סמים, ילד היפסטר תל אביבי מתוק ושיוויוניסט.
אבל ״חיי לילה״ ו״ורשה״ באותו משפט?? באמת???
מה נדפק כל כך בדור הזה???
.
הביטוי ״אני אעשה מה שבזין שלי״ מעולם לא היה נשמע ראוי יותר. ולזה קוראים חופש? לזה קוראים להיות פתוח, מתקדם, איש העולם הגדול, לזה קוראים לחגוג?
לא פלא שאתם צריכים כל כך הרבה סמים. משהו צריך לטשטש את החושים האנושיים, את ההרגשה הכל כך כואבת בבטן שמשהו לא בסדר.
.
ילדים אבודים, אתם לא חופשיים אתם אסירים במחנה השמדה תודעתי, נשלטים על ידי תרבות ״נאורה״ שגורמת לכם לחיות בבדידות משוועת, ילדי הנטפליקס והעאלק-חופש-בחירה, חסרי זהות מינית, מגדרית, דתית, אמונית, חסרי הגדרה, מקסימום עם עם שייכות זמנית לא מבטיחה.
טוב לכם, נזר הבריאה?
.
מרוב ששום דבר לא קדוש ולא מוחלט, אתם לא מסוגלים להסתכל על תופעה ולהגיד ״עד כאן, זה דפוק״. אז תנו לי להסביר לכם את זה במילים שאולי תבינו:
״אחי, תתקדם, דבר איתי כשתשמע על המסיבות הסגורות באוושביץ. מגיעים לשם רק ברכבת מיוחדת, קצת צפוף אבל יש לינה במקום. שירותים משותפים ומקלחות… חכה איזו הפתעה מחכה לך במקלחות״.
.
.
.