לא הכרנו מספיק זמן שיצדיק את כל הדמעות שבכיתי כששמעתי את הבשורה. סך הכל עבדנו יחד מרחוק, נפגשנו פעמים ספורות, על מה כבר היה לי לבכות?
אלא שלפעמים אנשים נוגעים לנו בחיים ואין להם אפילו מושג עד כמה.
.
אלוהים לקח אותך אליו בלילה בתאונת דרכים ואני מצאתי את עצמי היום אומרת לאנשים: ״היא קיבלה אותי כל כך יפה״. אני לא יודעת אם הספקתי להגיד לך, אבל במעט שנפגשנו תמיד היית מאירה לי פנים, היום אשכרה הבנתי מה זה ״מאור פנים״. כזה דבר מתבקש ופשוט בין בני אדם, איך הסתבכנו עם זה כל כך כאנושות?
אני יכולה לספור על כף יד את מספר הפעמים שיצא לנו לדבר בעבודה, ועל מה כבר דיברנו? על הילדים, על החיילים, על דברים פשוטים ויומיומיים ותמיד נתת לי הרגשה שאני כבר חלק מהמקום, שזה טבעי שנדבר על הילדים כאילו אנחנו מכירות אחת את הילדים של השניה שנים ארוכות.
עד כמה הכרנו באמת?
רק היום בלווייה גיליתי שהיית חב״דניקית. הילדה שלי חילונית. עד היום לא שמתי לב לזה, שמתי לב רק ששתינו דואגות לילדים אותו הדבר, מתפללות על עם ישראל אותו הדבר, רק שאת גם התפללת יומם ולילה לחטופים ואני כתבתי. כל אחת בשפה העברית שלה, אבל בשפת הלב שתינו אותו דבר.
בלווייה שלך היו אנשים מכל הסוגים, חיילים עם נשק, אנשי רמת הגולן עם כיפות סרוגות ובלי וגם חרדים. כולם עומדים ביחד כתף לכתף.
אלוהים רק יודע כמה רציתי להוציא את הטלפון ולצלם, לצרוח לכל העם שלנו: ״זאת האמת, זאת! ולא מה שאתם רואים בחדשות!״ איזה עם מתוק, מירי, איזה אנשים יפים, קדושים, בוכים, מחבקים, זה מגיש לזה מים, טישיו, נשים, גברים, הולכים יחד ובו זמנית מכבדים את המקום של כל אחד לפי אמונתו, למה, למה אנחנו לא רואים שזאת המציאות האמיתית, שאנחנו *כבר* חיים ביחד, בטוב, בכבוד הדדי.
הרי אם היתה פתאום אזעקה אז למישהו היה אכפת מה זה שמשתטח על הארץ לידו הצביע?
ולבסוף, עוד דבר אחד אני רוצה להגיד לכבודך היום. לפני הלוויה, כשכולם עוד היו מוכי הלם וצער, שמעתי במסדרונות שמדברים עליך כאלה דברים, על כל החסד שעשית בלי סוף, למשפחות של אנשי מילואים, לחטופים, למי לא.
וחשבתי לעצמי שאנחנו אף פעם לא יודעים כמה חסדים עושה הבן אדם שמולנו. אבל למה שלא נשתדל על זה לדבר ביומיום, לספר כמה טוב מישהו עושה במקום לרכל על שטויות?
כל כך הרבה חשבון ונפש
וכל זה מכמה רגעים
של מפגש עם אישה
שלרגע החיים שלנו נגעו
אחת בשניה.
.
נוחי על משכבך בשלום,
מירי יקרה,
תשגיחי עלינו מלמעלה,
ותמסרי בשמי ליושב במרומים:
״אתה רואה כמה הם מתוקים?
אל תאמין לרגע למפרידים,
הם סתם הוזים.
ואתה,
הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה,
עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה,
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים,
כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים״