כל עוד יש בשביל מה [דוד יצחק]

לפעמים,
כשאלוהים כבר ממש עולה לי על העצבים,
זה בדרך כלל כשהוא מביא אותי לקצה,
ואז, בסוף בסוף, הוא שם גם איזו נקודת אור.
לא יודעת,
לא נראה לי כל הסיפור הזה של הבריאה דרך הפכים. חייב כזה חושך בשביל שנחפש את האור? תביא אור וזהו, למה אתה כזה מעיק?
.
בית קברות.
היום אחה״צ.
מלווים את דוד חיים למנוחת עולם.
כשאני ודוד יצחק צועדים מהקבר הטרי חזרה אל ארץ החיים, הוא מספר לי:
.
״‏אני הגעתי לארץ בן 17,״ דוד יצחק בן 90 ״זה היה ב-46, אחרי המלחמה ואחרי זה עוד חיכו לי שלוש מלחמות״ קצת פרופורציות, אלוהים, הבנתי, אוףףףף! ״ואני לא הייתי מאלה שיושבים בצד, את יודעת,״ משפחה של לוחמים אנחנו ״אבל אם הייתי יודע, ואני אומר לך את זה בכאב, בכאב אני אומר לך את זה, אבל אם הייתי יודע מה הפוליטיקאים של היום יעשו בשביל הכיסאות שלהם, ‏אפילו שעתיים שמירה לא הייתי נותן״
.
אני בקושי שרדתי שעתיים שמירה בלי מלחמה ובלי אידיאולוגיה. אבל דוד יצחק? היה מוכן לשמור ולהלחם כל עוד הוא הרגיש שיש בשביל מה.
.
אני לא יכולה לדמיין לעצמי מה אתה מרגיש אחרי 90 שנה כשאתה מסתכל אחורה ושואל ״בשביל מה כל זה?״ אז ניסיתי למצוא בתוכי משהו טוב להגיד, ״אז… אולי… אולי אנחנו, העם, אולי הכל תלוי רק בנו, אולי אנחנו נצליח ל…״
.
דוד יצחק חייך. ״תבואי אלי פעם ונדבר. אני אספר לך כמה דברים על העם הזה. עכשיו בואי, אני רוצה שתכירי את חברה שלי״.
.
החיים האלה כל כך מוזרים, והיום הזה היה דחוס במיוחד ואנחנו גם ככה בבית קברות, אז אף אחד לא עשה עניין מזה שבכיתי.
על העם, על אלה שפעם, ומה יהיה, ומה עכשיו, ומה עם דוד יצחק, מתי אני אלך אליו לשמוע סיפורים על אלה שהיה להם בשביל מה?
.
כשיצאנו, כבר לא הייתי עצבנית יותר על אלוהים. אולי מרוב דמעות או מרוב משפחה, זה תמיד מרגיע אותי להיות עם אנשים שאני אוהבת. אפילו שזה בבית קברות. או אולי דווקא בגלל זה, כי כולם שם הרי עושים חשבונות עם אלוהים אז אולי הוא היה עסוק ובגלל זה היה לי קצת שקט, מי יודע.
.
איך שלא יהיה, חזרתי הביתה מותשת, עייפה, ספרתי את השעות עד שאכנס למיטה ואעביר את היום הזה. ואז חברה התייצבה פתאום בדלת. ככה, משום מקום.
.
אמרתי לה שהייתי בלווייה כדי שתהיה לי סיבה לבכות עוד פעם, אבל אז אמרתי לעצמי ״די, זאת חברה, מה את משחקת אותה, מה את מסתירה?״ וסיפרתי לה שזה בכלל בכי אחר, זה בכי של שמחה.
.
כי אלוהים, עם כמה שהוא מעצבן, אמנם שיגע אותי היום כמו שצריך, אבל בעולם ההפכים שלו, הוא דאג גם לשים לי בסוף היום לב עטוף בבן אדם אחר, שאני אזכר, שמה שלא יהיה, הכל עובר כשאנחנו יחד. חברים, משפחה, עם ישראל – ה״בשביל מה״ שלנו זה הביחד.
.
נראה מה דוד יצחק יגיד על זה.