אני רוצה לכתוב על עם ישראל שלי.
על העם המשוגע הזה שאני כל כך אוהבת בגלל האנשים שבו. הצינים החבולים, החמים, האוהבים, עם שגדל על קידוש הכח והמאצ׳ואיזם וגילה שהוא כזה רגיש בפנים. ככה אני אוהבת אותכם, אותנו. עם ששבוי בקונפליקט פנימי, שמגלה את הקסם של עצמו ולא יודע מה לעשות עם זה…
בעיניים שלי הקסם האמיתי מתגלה ברגעים מעטים: כשמכבי מנצחת או ששותים מספיק כדי לרקוד ברחוב לאור היום רק בגלל שיום העצמאות היום, אבל זה לא באמת קשור לאירוע או לסמל אלא להרגשה הפשוטה הבסיסית הזאת שיש משהו שמחבר אותי לאדם שלידי. וזה יכול להיות כל אדם, בלי קשר לארץ שהוא נולד בה או לצבע של התעודת זהות שלו. אבל כשזאת מכבי וכשזה יום העצמאות וכשזה דווקא סטראטאפ ישראלי שגוגל העולמית קנתה – הלב מתמלא חיבור וגאווה גם אם אתה ממש לא מרגיש ישראלי.
אז אני חולמת על הימים שניסע באוטו עם דגלי-ישראל על החלונות לא רק ביום העצמאות אלא כל יום, בלי בושה, חולמת שלהגיד ״אני ישראלי״ בחו״ל זה יהיה מקור לגאווה ולא לשנאה. אין לי מושג אפילו איך להתחיל ללמד את עצמנו שלא זורקים זבל ברחובות, גם לא בדלים של סיגריות, איך לחנך אותנו להיות אדיבים ולהתנהג יפה אצל השכנים אבל בעיקר אחד לשני כי סך הכל אנחנו משפחה גדולה אחת ואיזה עוד עם יכול להגיד על עצמו שהוא משפחה??
וכן, דווקא בני-משפחה מכירים בדיוק את הכאבים של העבר שלך ואת השאיפות הכמוסות ביותר שלך לעתיד, והם דורכים לך על הפצעים הכי כואבים ואתה יכול לא לדבר איתם שנים. ורובנו בורחים לפחות פעם אחת לאיזה חו״ל, לחפש שקט וזהות אחרת. וקל שם בחו״ל, ושקט, וכולם אדיבים ורוחניים, ואתה מחשב כל היום חשבונות איך אני עושה עוד כסף בשביל להמשיך את השקט הזה. ואתה דוחה יותר ויותר את השיחות לארץ, לאמא, ואתה שונא את הריח של הקציצות שעולה לך במחשבה כל פעם שאתה מדבר עם הבית והנה הם שוב עולים, הגעגועים… ואתה חוזר הביתה ומקלל את הרגע שחזרת ומחפש שוב ארץ אחרת ומשפחות אחרות ונורמליות ולוקח שנים, לפעמים כל החיים, להבין שאין באמת דבר כזה משפחה נורמאלית, ואין מקום שהוא מספיק רחוק לברוח מהריח של הקציצות של אמא. ובסוף אתה נכנע ומבין שבדיוק כאלה שרוטים וחמים ומעצבנים ואוהבים כמו שאנחנו – זאת המשפחה שלנו. זה העם שלנו.
והרגע הזה של היאוש והשמחה והאהבה ביחד – זה הרגע שעם ישראל קם לך לתחייה פנימית, וזה הרגע שאני מחפשת באנשים.
ולפעמים, כשאני מוצאת, אז אני כותבת עליכם.
עם ישראל שלי.