לפני 4 – או משהו כזה – אלף שנה,
אלוהים אחד פנה לאיש מהשורה,
אמר לו ״תחלוץ נעליים וקח מקל
אותך אני בוחר להוביל לישראל.״
בן של מלך
אבל מצרי,
גורל מסובך
כמו של כל יהודי
אבל לנו לפחות יש סיר בשר
מה היה לו, למסכן, במדבר?
חול וכולירע
ואלוהים קרציה
״הכבדתי את לב פרעה,
בוא ננחית עליו עשירייה״
הרועה המסכן,
שנוסף לכל היה מגמגם
ניסה למחות, ובצדק,
נגד הבחירה הלא מובנת:
״כולה רועה צאן,
איזה מכות עכשיו?
וגם מה הקשקושים האלה
על עם נבחר??״
אבל אז,
וזה מה שרציתי להגיד,
שואל אותו האל,
שנמאס לו מהוויכוחים:
״מה זה בידך?״
ויאמר המגמגם: ״מטה״.
למה דווקא מקל,
ולמה קוראים לו מטה?
זה לא הדבר הכי מוזר בסיפור,
זה ברור,
אבל יש בזה מסר חשוב.
משה הוא לא האדם המנהיג,
ולא בקטע מלעיג,
אלא בקטע אנושי,
זה אישי,
משה נמצא בכם ובי
"מה זה בידך?"
זאת היד שלך, שלי,
זאת הבחירה אם להחזיק מטה
או נחש, כך מספרים.
אבל אנחנו אנשים רציונאלים,
מה לנו ולנחשים?
מה שלא עובר את מחסום הציניות –
לא נכנס אלינו לחיים.
אבל תכף פסח,
וכולנו עבדים,
אחרי 10 שעות מקלדת,
אין שום ציניות,
זה מורגש בוורידים,
ואם לא לי
אז תאמינו לברי
שכולנו עבדים א-פילו,
שיש לנו כזה כ-אילו,
כך או אחרת,
מה שחשוב,
זה מה כדאי ללמוד מהסיפור.
אני לא מהסוג שמספק פתרונות קסמים,
אני לא אגיד לכם ״תשתחררו, עבדים!״
אני רק אספר,
כי אותי זה ריגש פשוט,
ש״מטה״ זה בחינת (ל)מטה בחשיבות.
מה זה מעניין, ואיך זה קשור?
או! זה הפאנץ׳ של הסיפור:
מה נמצא בחשיבות עליונה אצלכם,
בריאות?
ילדים?
קצת מזומנים?
בצדק,
גם אצלי.
וגם קריירה
ואוטו צמוד,
פה ושם חו״ל
ובגדים, זה חובה
ועוד היד נטויה.
ויש לי עוד איזו חשיבות בעל כורחי,
לדברים שהשכל של האדם לא משיג,
דברים שהעיניים לא רואות,
דברים שאי אפשר לפרוט לשטרות,
דברים מעיקים כמו תפקיד ואחריות,
דברים כמו איחוד מחדש של קיבוץ גלויות,
של עם אחד,
מוכה ואהוב,
שפעם פעם
נוסד על אהבת חינם וערבות.
משה, המגמגם מתחילת הסיפור, זוכרים?
גם כן לא רצה כזה תיק מאלוהים
ללכת להוציא עם שלם מהמצרים,
ועוד עם איזה כלים??
לא צבא ולא יכולת דיבור
כל מה שקיבל מאלוהים הבחור
זה מטה.
מטה, אומרים המקובלים,
הוא סוד האמונה, חברים,
שזה בכלל מסבך אותי
כי בתור אחת שרבה עם אלוהים
מידי יום כמה פעמים
זה לא סביר שדווקא אני
כותבת פוסט
על איך לתפוס
את המטה מהצד הנכון,
למעלה מהיומיום,
ועוד להגיד שממצרים יוצאים עם מטה של אמונה –
מה השלב הבא? אני אהיה דתייה?
תקראו לזה אמונה,
מקובלים קוראים לזה ״השפעה״,
תקראו לזה רוחניות, אלוהים, אהבה –
כל עוד יש,
וזה מה שמשנה,
איזה קול פנימי, מגמגם,
שרוצה להעלות את המטה למעלה,
אז אתם באמת קרויים ישראל.
זה באמת הסיפור,
והוא נמשך עד ימינו,
וכמה שננסה
לא נצליח לברוח מגורלנו,
מהשאלות, מהתפקיד,
כי מי שהתעורר בו פעם משה הפנימי,
זה ששואל ״למה דווקא אני??״
לא ימצא מנוחה בשום דבר אחר.
״יש לך מטה ביד? אתה חייב ללכת ולעשות״
שמעתי מהמורה שלי עצה כזאת,
ועם כל הכאב ראש,
זה אולי הדבר הכי מרגיע ששמעתי ביציאת מצריים הזאת.
מי שמרגיש בעצמו, אחרי כמה וכמה נסיונות, שנפשו בקרבו מתישבת במנוחתה רק בעסק רזי תורה, ידע נאמנה כי לכך נוצר. ואל יבהלוהו כל מניעות שבעולם, גשמיות וגם רוחניות, מלהיות רץ אל מקור חייו ושלמותו האמתית.
[הרב קוק]
וזה כל הסיפור, חברים,
זה באמת הסיפור.