עצמאות ומהות כראוי לעם נבחר

את מכירה אותי,
יום העצמאות היה צריך להיות ה-חג שלי,
ה-חג של ״להיות ישראלי״,
איך כל השנים אני לא מפסיקה לדבר על האהבה לעם הזה
ולאנשים העצבניים האלה שאני חולה על הלב שלהם
ופתאום…?
מה קרה שהשתתקתי?
האמת היא שיש לי שני פוסטים על השביעי ועל האנשים יוצאי הדופן שהפכו את הקערה על פיה והוכיחו באותות ובמופתים שכן, אנחנו ראויים להיקרא העם הנבחר. ככה בדיוק עם כזה נראה, מרגיש ומתנהג.
אבל עם כל הצער והכאבים והסיפורים האישיים של האנשים שאיבדו את היקרים להם מכל, לא הצלחתי להביא את עצמי לפרסם משהו ממני. כי מה כבר יש לי להגיד לנשמות האלה? איך מישהו יקר אמר מעל הקבר של הבן שלו ביום הזכרון, ״כאילו שהיה יום, דקה, בשנה וחצי האחרונות שהצלחנו לשכוח״.
אז שתקתי.
אבל את מכירה אותי,
עד שלמדתי לדבר אני מקפידה לא לשתוק יותר.
אז בדקתי עם עצמי מה כל כך דחוף לי להגיד.
והבנתי ש-
הרי מה זה ״עצמאות״? מה זה להיות חופשי בארצנו, זה לחזור מהעבודה ולקחת ״זמן לעצמי״ לבהות באינסטגרם או באיזה סידרה בטלוויזיה? זה החופש שלי?
אולי החופש שלי זה לבטא את עצמי, לעשות קעקועים שמבטאים את הדברים הכי הכי שלי, לקנות בגדים ונעליים ״כי מגיע לי״, לטוס לתאילנד, לשכב על החוף ולא לעשות כלום, רק לדפוק ת׳ראש, לחיות את הרגע, להצטלם לסטורי למען יראו ויקנאו, להנציח לעצמי כמה אני רזה, שווה ושיכורה?
את הרי מכירה אותי,
ואני אותך,
את לא באמת מרגישה כל כך עצמאית ומאושרת כשאת ״זורמת״ עם מישהו ללילה ובבוקר קמה מרוקנת ושונאת את עצמך.
את לא באמת מרגישה שווה גם כשאת הכי רזה שלך, לבושה בבגדים הכי הכי, מאופרת ומתוקתקת. אולי רק אם הענשת את עצמך מספיק בחדר כושר ויצאה לך תמונה שווה לסטורי. אבל גם זה, כמה זמן זה מחזיק? חצי דקה? ואם לא עושים לך מספיק לייקים, לבבות, תגובות – את מספיק עצמאית בשביל לא להיות תלויה בתגובות של אחרים?
בואי,
אני אגלה לך
שהמרדף לא יפסק אף פעם,
המרדף אחר החופש מהביקורת שבראש,
מהתבניות, מהציפיות, מהאחריות,
עצמאות היא לא מה שאת מחפשת
אלא מהות.
כזאת שלא קשורה
לאיך שאת נראית או כמה כסף יש לבעלך,
המהות לא תלויה בתפקיד בעבודה
או למידת ההצלחה
של הילדים,
של עצמך,
המהות מבקשת דבר אחר לגמרי,
ובמיוחד מהות של יהודי,
לא בקטע דתי,
אבל בשביעי
על זה רצו להרוג אותנו,
ובכלל – מה יש להם מאיתנו
למה לא נותנים לנו לחיות בשקט
לטבוע כמו כולם בסרטונים ברשת
להתעסק באוכל, בלוקים ובחופשים,
מה כבר ביקשנו, ריבון העולמים?
והמהות, מה המהות מבקשת?
שנהיה ביחד ולא בתחרות,
זה מעייף לחיות בנפרדות,
בבדידות, בריקנות,
גם אם את הכי זוהרת בחדר
או ברחבי הרשת
בסוף,
את מרגישה טוב
כשאת אהובה
בלי תנאי או סיבה
או כשאת בנתינה
למי שצריך עזרה
זה יכול להיות בקטנה
אבל בינך לבין עצמך
זה נותן תחושת ערך
ומשמעות
איכשהו
משמעות קשורה עם מהות
את זה את הרי יודעת,
את מרגישה,
אז בואי נתחיל משם
מהנקודה הפנימית
שיודעת
מעבר לכל הרעשים
שמכירה בך
גם ללא פילטרים
וממנה
את תגדלי
להיות מי שאת באמת
מי שאת כבר
רק ללא כיסויים
של תרבות שוכני עפר.
א-ז באמת נוכל לחגוג
עצמאות ומהות
כראוי לעם נבחר.
על החתום –
הנשמה שלך