איך קורים ניסים

אתם זוכרים על מה התחיל הבלגאן של פורים?

כתוב:
״וְכָל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ…
כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן…
וּמָרְדֳּכַי–לֹא יִכְרַע״

פסדר, שלא יכרע ולא ישתחווה.
קח חרב ותוריד לו ת׳ראש.
אבל איך הגענו מפה ועד זה שהמן ציווה להרוג את כל היהודים?

לא רק שזה לא מידתי, העונש הקולקטיבי הזה, אלא מה שמוזר זה באיזה תירוץ המן רוצה להרוג את כווווול היהודים: ״כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי״. אוקיי, אבל מה אמרו לך על העם הזה? מה אמרו לך עליו כל כך נורא שאתה חייב להשמיד את כולו?

התשובה ידועה ומפורסמת (ותכף אזכיר אותה) אבל יש פה עוד משהו מוזר שלא שמתי לב אליו עד שחברה שאלה ״אז אם עומדים להשמיד עם שלם בגללו, מה היתה הבעיה של מרדכי להשתחוות? אם הוא היה מציל ככה את כל היהודים, אז מה הקטע, מה זה עניין של אגו? של עקרון?״.

שאלה טובה.

אני הייתי משתחווה כנראה. מה זה ״כנראה״, בשביל להציל כמה יהודים? בטוח הייתי משתחווה.

קצת מזכיר את היום, לא? את איך שמורידים אותנו על הברכיים בשביל להציל יהודים.

מצד אחד, כשאתה על הברכיים, יש לך זמן לחשוב על איך הגעת לשם בכלל. בדיוק החשבון נפש שהכריחו אותנו לעשות כעם מאז השביעי באוקטובר.

מצד שני, שמעתי תשובה מאוד יפה דווקא ל-למה *לא* להשתחוות: זה לא עניין של אגו, זה עניין של לדעת מי אתה. גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית.

לפני שאנחנו מתחילים לריב מי צודק, גם אז וגם בימינו אנו, אני רק רוצה להזכיר לנו מה היה התירוץ של המן, למה הוא רצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים:

״יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים״, הוא אמר לאחשוורוש.
אותו סיפור כבר 2,000 ומשהו שנה.
הוא משתחווה וההוא לא.
הוא בעד להחזיר שבויים בכל מחיר וההוא לא.
הוא בעד להשמיד להרוג ולאבד את כל הערבים והוא לא.
ההוא אוכל דג בשישי בקידוש וההוא אוכל סושי במסעדה לא כשרה.
למי אכפת??
ריבונו של עולם, למי אכפת??

זה לא פלא שמיטב הגברים שלנו (והנשים) מעדיפים לחזור לסיבוב חמישי של מילואים. כי שם, ב״מלחמה״, לפחות ברור מי האויב ונלחמים בו במשותף.

אבל בבית? ובטלוויזיה? מרחץ דמים ולא ברור מי נגד מי.

איך, איך לא ירצו להרוג אותנו אם אנחנו כל הזמן רוצים להרוג אחד את השני?

למזלנו,

אלוהים מאמין בנו יותר ממה שאנחנו מאמינים בעצמנו והוא מוכיח לנו באותות ובמופתים שאנחנו סתם הוזים ובמילא אנחנו כבר אוהבים לחינם.

למזלנו,

אם סוגרים את הטלוויזיה ונותנים לכל השנאת חינם להתנקות, מגלים שכולנו עשויים מאותם חומרים בדיוק, כולנו רוצים שישאר משהו טוב לילדים שלנו אחרינו וכשמבקשים מאיתנו עזרה אנחנו אומרים מיד ״כן״ במקום לבקש קובץ קורות חיים ולשאול ״אבל רגע, אתה בעד או נגד?״

למזלנו,

מישהו מתעשת בסוף ואומר ״לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים״ או ממש מקיים את זה הלכה למעשה:

הפתק הזה שבתמונה – היה מצורף על משלוח מנות שחילקו אצלנו תלמידי ישיבה בישוב החילוני שאני גרה בו. סתם ככה, כתבו מסר מאחד על ול-עם ישראל והלכו להפיץ אותו. למזלנו יש אנשים שעוסקים באהבת חינם.

כי ככה, ורק ככה, קורה ה״נַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם״ (איך?) נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים… וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם. כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים.״

אתם רוצים להפחיד את האויבים שלנו? לכו תתקהלו, תתכנסו, תעסקו באהבת חינם, תהיו עם-אחד. בלב. לא צריך לצאת לרחובות. רק לא לצאת אחד נגד השני. מספיק עם זה כבר. #בואו_בטוב ותראו, ממש בעיניים ובחוש, איך גם בזמנים שלנו קורים ניסים.