הקפה של פסטר

הבוקר היה בא לי את זה פשוט. בלי מניירות, בלי פוזות, שלא יהיה מתוחכם מידי, שאני לא אצטרך לחשוב ״למה הוא התכוון?״ פשוט. סלט ירקות

אחי, חטאתי. ישבתי בבית קפה אחר ולא בקפה של פסטר היתה שם דווקא מלצרית חמודה שלא התעייפה מאינסוף הבקשות שלנו אתה בטח היית עומד בקצב

בן אדם כבר לא יכול לבוא לקפה של פסטר רק בשביל לשתות קפה, בלי ששום דבר מיוחד לא יקרה? . ״חכה רגע, אבו חסן!״ צועק

״חם לי, את לא מבינה שאני בן אדם לא נחמד כשחם לי? איך הצלחת בכלל להוציא אותי מהמזגן??״ הבלונדה שצועדת לצידי ולא מתרגשת ממני, מתכופפת

״איך את אוהבת את הקפה? חזק? חלש? בינוני?״ אני בעיקר אוהבת שהוא מוכן מהר, עשיתי שטות ויצאתי מהבית בלי לשתות מולי עומד אחד האנשים הנחמדים

המלצר המקסים מ #הקפה_של_פסטר נסע לחופש. אני לא יודעת אם שמתם לב פעם, אבל בני אדם הם בסך הכל חיות של הרגלים – ייקחו לכם

הוא רק רואה אותי ומחייך ״תפדלי, הקפה מוכן״ לא יודעת אם נהוג אצל הערבים לחבק אנשים סתם ככה אז התאפקתי, רק חייכתי ואמרתי לו תודה.

בקפה של פסטר לא מדברים על קיבוץ גלויות כולם פה מקובצים בתוך הקפה שלהם, כל אחד מהגלות שלו, מחורבן הבית הפרטי שלו. . מדברים רק

לילי ישבה שולחן לידינו בבית הקפה של הערבים ביפו. הגענו לשם צמאות כל כך לקפה, שלא היה אכפת לי מי יושב לידי, העיקר שיביאו לי