״איך את אוהבת את הקפה? חזק? חלש? בינוני?״
אני בעיקר אוהבת שהוא מוכן מהר,
עשיתי שטות ויצאתי מהבית בלי לשתות
מולי עומד אחד האנשים הנחמדים עלי אדמות
או לפחות ברחוב הזה,
והמוח שלי מת.
צועק לקפאין.
.
״נראה לי חזק״
אני חוזרת בסוף למציאות
״אז שתי כפיות קפה?״
״אחת וחצי?״
״אז בינוני״
״שיהיה בינוני… תודה״
״הכי חשוב גברת,״ אני גברת?? ״שתהיה לך שנה טובה, חתימה טובה״
״נכון,״ יום כיפור בפתח, תתעוררי! ״שתהיה לך גם חתימה טובה ולכל עם ישראל, אמן״
אני מתה על זה שחגים ואפשר לברך את כל עם ישראל בגלוי.
.
אחרי שעתיים הגעתי ל #הקפה_של_פסטר
יש גבול כמה בן אדם,
שהוא לא בן אדם של בוקר,
יכול לסבול עיכובים בקפה
או ששואלים אותו איך להכין את הקפה.
.
עם קפאין סדיר בעורקיי,
החלטתי לספר לכם משהו עלי,
אני מרגישה שאנחנו מספיק קרובים.
אז ככה:
אני שונאת להכין שתיה חמה לאנשים.
כן, כן, אני בן אדם אגואיסט,
שנשלט על ידי בהמה עצבנית
שכשהיא צריכה קפאין
או מזגן
או לשבת
או הכי גרוע – כולם ביחד,
הבהמה הזאת לא מתפקדת.
ובעיקר לא חושבת על אחרים.
.
אלוהים לא ברא אותנו שווים,
אני יודעת,
ובטח יש דברים אחרים שאני מביאה לאנושות
קפה זה לא אחד מהם.
.
אבל כל שנה זה אותו חשבון נפש:
מתי, מתי תפסיקי להיות כזאת אגואיסטית?
אז זהו.
החלטתי לכבוד יום כיפורים,
לכפר לעצמי על הבהמה חסרת המנוח שאלוהים ברא אותי
ולהתרכז בדברים החשובים באמת ביום הזה:
מה אני הולכת לאכול?
.
עם ישראל האהוב שלי,
הצמים והאוכלים,
העצבניים,
ואלה שאלוהים חנן אותם ברצון והאהבה להכין אוכל לאחרים,
התכונות שנבראנו איתם,
הבהמות האלה,
העצבניות והרגועות,
הבשלניות והאוכלות,
לא איתם החשבון ביום כיפור.
החשבון הוא רק על היחס שלנו אחד לשני.
.
אני מקנאה קינאה עמוקה
בכל האמהות האלה שאני מאמצת
שרק מחכות שתבקשי מהן לאכול או לשתות
רק תני להן הזדמנות לפנק אותך.
אבל לא בגלל האוכל,
אלא בגלל היחס,
בגלל שיש להן יכולת לראות מישהו אחר
ולרצות למלא את החסרונות שלו,
בלי קשר לכמות הקפאין בדם שלהן, אתם מבינים?
.
יחס כזה אנחנו, עם ישראל,
צריכים להדגים לכל העולם,
וזה החשבון של יום כיפורים,
כי עם ישראל זה לא סתם אוסף של אנשים,
זאת אומה אידיאולוגית,
שנוסדה על הבסיס של ערבות הדדית
ואין מאושר ממנה כשהיא ממלאה את תפקידה כמו שצריך,
כמו אמא שאין מאושר ממנה כשהיא שואלת אותך
״מה להכין לך לאכול, כפרה?״
ואין מאושר ממך,
שמישהו זיהה את החסרון שלך
ורק משתוקק למלא אותו.
ככה.
.
אז יאללה,
בואו נתאמן השנה אחד על השני,
מה אכפת לכם?
נתאמן בלהיות עם ישראל
כמו שאנחנו יודעים להיות –
עם של אנשים,
שמחפשים את החסרונות אחד של השני
כדי למלא אותם באהבה, בערבות הדדית,
כדי להדגים לעולם
שעם ישראל,
זה לא סתם עם,
זאת אומה אידיאולוגית,
שהתאספה בעולם
כדי להעביר את השיטה הזאת,
את היחס הזה,
לכוווולם.
יחס של ערבות הדדית,
קשר שמבוסס על דאגה לאחרים,
ואחרים שדואגים לך.
כזה פשוט.
תאכלו מה שתאכלו,
תצומו, אל תצומו,
כל זה לא מה שיכריע את הכף לזכות.
רק היחס שלנו אחד לשני.
סגרנו?
יופי,
יש לי סיגריות,
מי מכין קפה?
.
.