הרגע הזה
שהם לובשים שוב את המדים
אחרי שצעקת לאלוהים
ש-די, אני לא עומדת בזה יותר
תוותר,
תתחשב,
תחזיר אותם הביתה,
יצאה לנו הנשמה כבר,
והלב
מה אתה רוצה??
דבר ברור,
אני נברא פשוט,
לא דוברת אלוקות,
העולם שבראת סיוט,
אז מה הפלא שאני לא רוצה לקום
או לא יכולה
כל פעם כשהוא חוזר לצבא
אז מה אם ניסינו לחזור
לחיים ולשיגרה
לשחק לכמה רגעים כאילו אין מלחמה
לכמה שעות של חסד
הכל שוב היה בסדר
והנה הוא שוב היה בבית
והכל היה שוב במקום,
מה כבר ביקשתי,
שתתן לי להאריך את החלום?
נכון,
תאונות יכולות לקרות בכל מקום
לא רק ״שם״ בדרום
ואם כבר ״שם״
אז מה ״איתם״?
אלה שכבר נגמרו המילים
מלדבר עליהם, אלוהים,
כמה תפילות אתה עוד צריך,
בשביל להוציא אותנו מהשיט,
או מה לא הבנו נכון
איפה עוד צריך לשנות,
מה, תגיד מה לעשות??
את התשובה הרגילה אני מכירה
ממה כלולות כל התרי״ג
זה פשוט חומק ממני כל פעם
מי שישמע מה כבר ביקשת
מילה פשוטה וטבעית כמו ״ואהבת״,
איך הסתבכנו עם זה כל כך?
איך עוד לא כיבינו את הטלוויזיה
ואת מסכי הפירוד
איך עוד פעם נפלנו לשיגרה
של ביקורת וקיטוב?
רגע,
דפיקה בדלת,
הלב כבר באדמה
תודה לאל, זאת רק השכנה
באה לשאול אם גם אצלנו הפסקת חשמל או ש-
מזל שבדיוק אתה ואני דיברנו, סוג של-,
כי הבנתי מבין השורות והמעשים
שאתה שלחת אותה כדי להזכיר
שהנה, זה כזה פשוט
קשר אנושי וחיבוק
יכולים להפיג את הפחדים
הכי נוראיים וכבדים
לפחות להניח אותם בצד לכמה רגעים
ובזמן שאני מברכת ״בורא פרי הקפה״
אני אפילו מחייכת ואומרת לה ש-
כמה טוב שבאת,
כי לא ידעתי אבל
הייתי זקוקה לך
וככה כל העם
עם ישראל,
אנחנו,
בסך הכל זקוקים אחד לשני
ואולי זה בסך הכל התפקיד שלי
להזכיר לנו
שהנחמה במרחק נגיעה
של חיבוק או מילה,
רק שם נהייה לי שקט
והלב חוזר למקום,
אפילו כשאהובי בדרום
כי גורל של אנשים זה לאלוהים
אבל בזמן שאנחנו כאן, יהודים,
אנחנו מגלים
ש״ואהבת״ שהוא אמר,
זאת בכלל לא מצווה
אלא פשוט מתנה
גם לגופים וגם לנשמה.
.
.
.
.
.
עוד כמה מילים
וחיבוק לנשמה:
https://orbe.co.il/להיות-ישראלי
.
ובעיקר תפילה:
.
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,
הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל
[וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן],
הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ,
מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם,
וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה
[וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם],
בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ
נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ
מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה,
וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה,
וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם,
וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן.
וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד):
"כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם,
לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם
לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
וְנֹאמַר: "אָמֵן".