פעם פעם,
כשהייתי קטנה…
לפני 9 שנים כשפתחתי את הבלוג הראשון שלי,
שמתי לי להשראה ציטוטים של הסופר האהוב עלי
אבל מי שמכיר אותי באמת
יודע שזה כאין וכאפס לעומת המציאות –
במציאות,
אני קוראת את הספרים שלו עם עטים בצבעים
ומסמנת לי
(כמעט כל דף)
ציטוטים שמעלפים אותי.
את הציטוט הזה משום מה אני זוכרת במיוחד:
״ולפעמים, שתדע לך זיידה,
רק הגבות,
רק הגבות של אישה,
יכולות להחזיק גבר במשך חיים שלמים״.
איזו עדינות נפש ואיזו יכולת מופלאה של אדם צריכה להיות בשביל להבחין בכזאת עובדה ואחרי שהבחין עוד לכתוב אותה כל כך טוב??
אני לא מוצאת מילים להסביר כמה אני אוהבת את הכתיבה של האיש הזה, מי שמכיר – מכיר, והוא נפטר בדיוק בימים שתהיתי לעצמי מה יהיה עם אהבתי לכתיבה.
יש לי 4 ספרים חצי כתובים שאני לא יודעת אם להמשיך ולהוציא אותם, אם מישהו עוד קורא, עזבו את זה, יש מאמרים בבלוגים שלי של 1,500 מילים שעוד לא פרסמתי כי אני שואלת את עצמי – מישהו עוד קורא?
כששואלים אותי בסדנאות כתיבה אם מישהו בכלל עוד קורא היום, אני עונה ״כשזה מעניין אז קוראים״. אבל אני מודה שמשהו קצת נסדק בי בזמן האחרון.
אולי זה בגלל ה- ChatGPT, כל העניין הזה של היכולת לייצר תוכן בכמויות על ידי מכונה גרם לי שוב להתבונן על פרצופו המכוער של האינטרנט. עבדים היינו לגוגל גם השנה ונראה שה׳ לא יוציאנו משם ביד חזקה אלא להפך, הזרוע של התוכן-זבל עוד נטויה.
אולי זה רק ״מה נשתנה״ פנימי אצלי, שאני משליכה אותו כהרגלי בקודש על האינטרנט, כאילו שהאינטרנט הוא לא השתקפות שלי ושל האנושות כולה, פור גוד סייקס, כתבנו על זה ספר! אבל רגע, איך יצא שרציתי לכתוב על מאיר שלו ואני שמה לינקים לדברים שלי??
מאיר, מחילה, אני במשבר כתיבה, יותר נכון – במשבר פרסום. כי הרי מי שהכתיבה היא חלק מחייו ימשיך לכתוב כל עוד נשמה באפו. אבל לפרסם את מה שכתבנו? בשביל מי, מאיר? בשביל מי אתה היית כותב?
טוב, אני חושבת שכמו בכל משבר טוב, אין ברירה אלא להכנס עמוק מתחת לשמיכה עם חבילת טישיו וסרט בנות. אלא שהפעם זה לא יהיה אייפד וסרט בנות אלא ספר של מאיר שלו. כזה שמזכיר לך שיש אהבה אמיתית בעולם, שמישהו ראה אותה, כתב עליה, שיש זכרונות של ארץ ישראל שאנשים לא יכלו להפסיק לכתוב עליהם, גם אם הם היו קשים, גם אם היו ביניהם מתים.
אני הולכת להתכרבל עם מילים, מילים של איש אחד שהיטיב לחבר אותן אחת לשניה כך שהן הזיזו הרים וגבעות ואיברים פנימיים ובעיקר לבבות של אנשים.
נוח על משכבך בשלום, מאיר, תודה שהיית חלק מהעולם שלנו, היטבת לתאר אותו כמו שאף אחד אחר לא.
ת.נ.צ.ב.ה