
איפה היית כשאני…?
החזקנו את היד אחת לשניה כל כך חזק, שנהיו לנו סימנים אדומים. גם הזענו בטירוף. אבל לא היה לנו אכפת. המשכנו להחזיק. ״אם את צריכה
אתה נמצא כאן: בית » Archives for orbere » עמוד 2
החזקנו את היד אחת לשניה כל כך חזק, שנהיו לנו סימנים אדומים. גם הזענו בטירוף. אבל לא היה לנו אכפת. המשכנו להחזיק. ״אם את צריכה
תמיד התקשיתי איתה, עם המילה הזאת: תקווה, תמיד היא היתה נשמעת לי מנותקת מהמציאות מה, היא לא רואה? על מה נשאר כבר לקוות תראי מה
אתה קורא לי אנרכיסטית כי כתבתי על חופש הביטוי? תקרא לי כבר שמאלנית ונגמור ת׳סיפור תקרא לי יפת נפש, תשלח אותי לחברים הערבים שלי הם
שימו, שימו מסכות, הפה זה כל מה שנשאר לכם לסתום. העיניים שלכם הרי רואות את הקריסה הכלכלית האוזניים שלכם שומעות את השחיתות, ההגזמה, הידיים שלכם
עזוב, זה לא בגלל הקורונה, אני לא בן אדם כזה גדול השנה הגזמת איתי באופן אישי בכל דרך אפשרית. והגיע הזמן לבקש סליחה. מה אתה
הם היו יהודים אבל בלי אלוהים היום קוראים להם חילונים אבל בזמנים ההם קראו להם ״החופשיים״. . אפילו בעלי הלבושים המסורתיים-דתיים היו מסתכלים עליהם בסתר
מאות אלפי נשים חושפות חזה וישבנים באינסטגרם בטיק טוק ביוטיוב בכל יום מחדש אבל אישה אחת באמצע הפגנה ופתאום כל המדינה-? לורד בלפור היקר שלום,
״הוצאתי להם את העצבים, ויש כאלה שעקרתי להם שיניים״ לקח לי רגע להבין שרופאת השיניים שלי מדברת על עצבים של שיניים ולא עצבים של הסגר-קורונה.
בסך הכל הגעתי לקניון רמת אביב לפגישה. אז נכון, כניסה לקניון, מכניסה אותי לסרטים עם המצפון שלי; אני מרגישה אדם שפל רוח, מכור לתאוות, שכל
- את יודעת מה הבעיה שלך? ⁃ רק בעיה אחת? ⁃ אל תצחקי, אני רציני ⁃ נו מה הבעיה? ⁃ הבעיה שלך, זה שיש לך
״תביני, בדנמרק, אחרי חופשת לידה את מקבלת משכורת 9 חודשים.״ ״9 חודשים??״ ״כן. או את או בעלך.״ מעניין מה אחוז הילודה שם, חשבתי לעצמי תוך
אני זוכרת שהכרנו. כיתה א׳. אני ביישנית עם קוקיות בלונדיניות ואת סוערת עם קוקו שחור. תוך שניה כבר משכת אותי בסערה הזאת פנימה, הלכנו לשחק
אור יש לי שאלה דחופה קיבלתי עכשיו בדואר מעטפה עם גלויות ריקות, לבנות, המשימה היא לאייר אותן. הנושא שנבחר השנה לאיור הוא "גיבורים". ואני לא
לפעמים, כשאלוהים כבר ממש עולה לי על העצבים, זה בדרך כלל כשהוא מביא אותי לקצה, ואז, בסוף בסוף, הוא שם גם איזו נקודת אור. לא
זאת הכותרת של המייל שקיבלתי היום. ועוד מגבר. הוא כל כך צודק שלא היתה לי ברירה אלא להתעצבן על אלוהים למה הוא לא נותן לי
"תגידי תודה על מה שיש לך״ אבא שלי אומר לי ״אני אומרת, מה זה קשור? אלוהים מגזים גם איתי לפעמים״ ״אלוהים…״ הוא צוחק ״את יודעת
״למה את לא יכולה להיות כמו שאר האמהות?״ הילדה שלי שאלה אותי לפני כמה ימים ״לאף אחת אין בעיה עם המוסיקה שילדים שומעים היום, רק
״שתדעי לך, שבשיער שחור יש משהו יותר דרמטי. יותר מיוחד בעיני, את לא נעלבת, כן?״ אני והגוונים הבלונדינים שלי כבר מזמן לא נעלבים, אנחנו כל
אתמול חגגנו 8 שנים מאז ש. אפילו לא תכננתי שזה יקרה. וגם מה יש לחגוג? מערכת יחסים תלותית וממכרת, ואני הרי מהסוג המתמכר, אולי לא
מחשבות, הגיגים, שאלות והתפעלויות – הכי טוב במייל, מבטיחה לחזור אליכם: [email protected]
© 2023 כל הזכויות שמורות לאור ברנשטיין